תב"ע
תכנית בניין עיר (תב"ע) היא מסמך בעל תוקף חוקי שנועד להסדיר את השימוש בקרקע כלשהי באמצעות-
-
הקצאת קרקעות לשימושים שונים בקרקע (מגורים, מסחר, תעסוקה, שטחים פתוחים, תחבורה ועוד),
-
קביעת היקפי הבניה המותרת (גובה, שטח, תכסית ועוד),
-
הנחיות לפיתוח הקרקע,
-
חלוקת הקרקע ליחידות בעלות.
סעיף 145 בחוק התכנון והבניה התשכ"ה - 1965 קובע כי אין לבצע כל פעולה במקרקעין אלא אם נתנה הוועדה המקומית היתר לכך, והועדה לא תיתן את ההיתר אלא על פי הקביעות בתכנית.
החוק גם מבחין בין כמה סוגי תכניות, וקובע את ההיררכיה ביניהן:
-
תכנית מתאר ארצית (תמ"א)
-
תכנית מתאר מחוזית (תמ"מ)
-
תכנית מתאר מקומית, שנהוג לכנותה תב"ע (תכנית בניין עיר) או תכנית מפורטת.
תכנית המתאר המקומית מחולקת לשני סוגים, על פי הוועדה המוסמכת להפקידה-
תכנית מתאר מקומית בסמכות הוועדה המחוזית ותכנית מתאר מקומית בסמכות הוועדה המקומית.
תכנית בניין עיר מורכבת משני מסמכים עיקריים -
-
הוראות- כמשמעותן בחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965, ובכלל זה גם פירוט יעודי הקרקע שבתכנית, פירוט השימושים, זכויות והוראות הבניה והוראות נוספות, בין אם במלל ובין אם בטבלאות.
-
תשריט- מפה המצורפת להוראות התוכנית בהתאם לסעיף 83 לחוק התכנון והבניה, הכוללת שובל, תרשימי סביבה, מקרא ומתווה מצב מוצע.
ניתן לצרף למסמכים הנ"ל מסמכים נוספים הנקראים "נספחים" לפי הצורך (נספח בינוי, נספח חניה, נספח תשתיות ועוד).
